הילד אינו יכול לתרגם רגשותיו למילים, לפיכך, הורים יקרים, יש לנהוג בילד ברגישות, באמצעות הבנת הבעות-פניו. מנקודת מבטו של הילד ההורים צריכים להיות קשובים לרגשותיו להבינם ולחזק אותו, להעצים אותו ולטפל בהן בהתאם.
לעיתים קרובות, בגלל הלחץ בחיי היומיום, אנחנו כהורים לא תמיד נוטים להקדיש את מלא תשומת הלב למצוקותיו של הילד, והתגובה שלנו לא פותרת את הבעיה אלא מעצימה אותה.
בפניכם כמה מצבים כגורמי כעס ותסכול אצל ילדים:
1. מצב גופני ירוד כתוצאה ממחלה /בעיה רגשית משפחתית;
2. סבל גופני, כתוצאה מרעב, עייפות, מחסור בשעות שינה. חוסר מנוחה;
3. רגשות חריגים כתוצאה מחוויה לא נעימה / מפחידה;
4. היעדר פעילות מספקת עם חברים / חוגים הגורמות לכך שלילד אין מקום לשחרר אנרגיות טעונות;
5. התפרצויות זעם כתוצאה מאי סיפוק צרכים מיידים;
6. אוירה לא רגועה בבית, התנהלות רגוזה מצד ההורים.
רשימה זו כוללת גורמי כעס ותסכול אצל הילד המתהווים בו כתוצאה מסביבתו וחינוכו. תפקידנו כהורים הינו לזהות את מקור הכעס ולהגיב בהתאם. אם נבחר לנזוף בילד או לחלופין נניח לו לנהוג כרצונו, במחשבה שזה יפתור אותנו מלהתמודד עם הילד החוצפן/המציק/הטורדן, נשריש את הבעיה ונעמיק אותה.
אנחנו ההורים עשויים לחשוב, כי אנחנו מכירים ומבינים את מצבו הרגשי של הילד, אך הילד, מצדו, בהיותו רגוז וכעוס, חש כי כולם יוצאים נגדו כולל הוריו. הילדים זקוקים למסגרת שבה מתקיימים חוקים ברורים לגבי מה מותר ומה אסור, העדר מסגרת כזו, מהווה גורם מרכזי שעלול במישרין להשפיע על כישורי החברה של הילד, על ביטחונו העצמי, והמשפחתי.
הקנאה אצל ילדים מתחילה כבר מגיל שנה וחצי. התנהגות קנאית נחשפת לרוב עם כניסתו של אח לתא המשפחתי. התופעה הזו נפוצה בעיקר בקרב ילדים בכורים. כאשר כל תשומת הלב של הוריו, שהיתה נחלתו הבלעדית, מופנית פתאום גם לאחרים, והוא צריך לחלוק אותה עם אחיו.
ילדים עשויים לקנא אף בשיחה בין ההורים עצמם, רגשות עזים מעין זה אלה הם בדרך כלל הבסיס להתנהגות פרועה ולא נעימה כלפי הסביבה.
חשוב לזכור, שלכל הפגנת זעם אצל ילדים יש בהכרח גורם רגשי ותסכול. התעלמות מרגשותיו של הילד, או לחלופין הסתפקות בנזיפה או עונש, לא זו בלבד שאינה פותרת את הבעיה כי אם מעמיקה ומשרישה אותה ובמצבים קשים יותר גורמת להדחקה.
החומר נלקח מ- http://bit.ly/28OiDBw