האם לילדי יש ירידה בשמיעה?- על נוזלים באוזניים, גורמים, אבחון וטיפול/דפנה רייכנברג, קלינאית תקשורת
לעיתים קורה שאנו מבחינים בהתנהגויות מסויימות אצל ילדינו: הם לא תמיד עונים כשקוראים להם, מגבירים את קולם, מבקשים להגביר את הטלוויזיה, או שחל עיכוב ברכישת השפה או בהיגוי שלהם, או התדרדרות ביכולות הלימודיות שלהם. לעיתים קרובות הילד סובל גם מדלקות אוזניים חוזרות וכאבי אוזניים. תסמינים אלו ואחרים, מעידים על כך שאולי קיימת ירידת שמיעה.
חשוב לציין, שפעמים רבות הורים מדווחים על דלקות אוזניים חוזרות, נוזלים באוזניים והגברת הקול של הילד. למרות שהדבר נשמע הגיוני שבעת שיש ירידה בשמיעה האדם יגביר את קולו העצמי, הדבר נכון כאשר יש ירידת שמיעה עצבית, כמו אצל מבוגרים הסובלים מהתדרדרות בשמיעה לאורך שנים מגיל מבוגר. אולם, כאשר הירידה נובעת אך ורק מנוזלים באוזניים, סביר שהאדם דווקא ינמיך את קולו העצמי, שכן אוזניו אטומות והוא שומע עצמו בצורה מוגברת. הדבר דומה להכנסת אטמים לאוזניים או אטימת האוזן באצבע. במקרים כאלה יש לבדוק מדוע הילד מגביר את קולו. לעיתים זה נובע מסיבה התנהגותית או הרגל לדבר בקול רם, ולפעמים הרגל משפחתי להרים את הקול.
ובכל זאת, מה ניתן לעשות על- מנת לעקוב אחרי המצב השמיעתי של ילדינו?
בגיל יומיים מתבצעת בדיקת סינון שמיעה חובה בבית החולים, לכל הילודים. מטרת בדיקת הסינון היא גילוי מוקדם של הליקוי בשמיעה על-מנת להתחיל בטיפול/בשיקום מוקדם, במטרה לסגור את הפער השפתי והתקשורתי של הילד, ולאפשר התפתחות רגשית וחברתית תקינה. הבדיקה כוללת השמעת צלילים לילוד דרך אוזניות שבהן מיקרופון זעיר הקולט את התגובות של האוזן הפנימית לצלילים. התגובות נרשמות במכשיר ומעידות על תקינות או אי-תקינות הבדיקה. אם הבדיקה אינה תקינה, התינוק יזומן לבדיקה חוזרת. אם הבדיקה השנייה אינה תקינה, הדבר אינו מעיד בוודאות שיש ליקוי בשמיעה, מאחר ויכול להיות שהתוצאות אינן תקינות עקב נוכחות של נוזלים באוזניים. ולכן מבצעים בדיקה נוספת שמודדת את מעבר הצלילים בגזע המוח ורושמת את הפעילות העצבית שנגרמה כתוצאה מהצלילים הללו. במידה ונמצאה ירידה בשמיעה בבדיקה הזו, התינוק מופנה למעקב שמיעה במכון שמיעה וכן למעקבים אצל רופא אא"ג.
ישנם גורמי סיכון לירידה בשמיעה, שמחייבים התייחסות מיוחדת. כגון נשאות של גן הגורם ללקות שמיעה, גורמי סיכון הקשורים להריון (נטילת תרופות מסויימות, הדבקות במחלות מסויימות במהלך ההריון), ליקויים במבנה האוזן, היסטוריה משפחתית של לקות בשמיעה, שהות בטיפול נמרץ ילודים ועוד. אם ידוע אחד מגורמי הסיכון ללקות בשמיעה, הילד עובר מעקב שמיעה מעמיק מלידתו ובמהלך שנות הילדות. מעבר לכך, ניתן ורצוי לעקוב אחר מצב השמיעה של ילדנו.
כיצד מעקב שמיעה זה מתבצע? בראש ובראשונה יש לפנות לרופא אף-אוזן וגרון, אשר יבדוק את הילד ויקבע האם יש ממצאים מדאיגים כגון נקב בעור התוף, נוזלים מאחורי עור התוף, אדמומיות וכו'. לאחר בדיקת הרופא, יש לפנות למכון שמיעה כדי לבצע בדיקת שמיעה. בדיקת השמיעה משתנה כתלות בגילו של הילד: בסביבות גיל 3-4 חוד', מושמעים לילד קולות דרך רמקולים ובודקים מהי העוצמה החלשה ביותר שבה נראה כי התינוק מגלה את קיומו של הצליל, על ידי מצמוץ, שינוי בפעילות מציצת מוצץ ועוד. מגיל 6 חוד' לערך עד גיל שנה- שנה וחצי, מצפים להפניות ראש עקביות של הילד כתגובה למשמע קול דרך הרמקולים. עד גיל שנתיים וחצי- שלוש הבדיקה עדיין נעשית דרך רמקולים אך כבר מצפים שהילד יצביע על חפצים שונים כתגובה לבקשת הבודק. מגיל שלוש לערך ניתן לבצע בדיקה עם אוזניות וכך ניתן להפריד בין האוזניים ובנוסף להצבעה על חפצים, מצפים שהילד יבצע פעולה כתגובה מותנית לשמיעת הצליל, למשל זריקת כדור לסל. רמת הבדיקה תלויה לא רק בגיל הכרונולוגי של הילד, אלא גם בגיל הקוגניטיבי שלו ובמידת ההכרות שלו עם בדיקות השמיעה ובמצבו הרגשי ובגורמים נוספים. בנוסף ניתן לבדוק האם יש נוזלים באוזניים בעזרת בדיקה מהירה ופשוטה שנעשית במעמד בדיקת השמיעה. בבדיקת השמיעה ניתן לקבל מידע על סוג הירידה בשמיעה (האם היא נגרמה כתוצאה מנוכחות של נוזלים באוזניים או כתוצאה מפגיעה עצבית או שילוב של שניהם), מחומרת הירידה (קלה, בינונית, חמורה) ומסוג התדרים שנפגעו (נמוכים, גבוהים או תדרי ביניים). בנוסף נעשית הצלבה בין ממצאי בדיקת השמיעה, ממצאי בדיקת הרופא והמידע שמספק ההורה.
ילדים רבים סובלים מדלקות אוזניים, שלעיתים מלוות בכאבי אוזניים, נוזלים וגודש באוזניים, אדנואידים מוגדלים (נקרא גם "שקד שלישי") וירידה בשמיעה. הירידה בשמיעה, שנגרמת כתוצאה מנוכחות של נוזלים באוזניים, נקראת ירידת שמיעה הולכתית, והטיפול מתמקד בייבוש הנוזלים בעזרת תרופות ותרסיסים לאף או במידת הצורך ניתוח כפתורים, שמנקזים את הנוזלים החוצה מן האוזן. בירידות הולכתיות חשוב לערוך בדיקת שמיעה כל כמה חודשים על-מנת לעמוד על שינויים בחומרת הירידה ובכמות הנוזלים, וכן בכדי לוודא שלא נגרם נזק לעצב השמיעה.
כיצד נוצרים נוזלים באוזניים? הנוזלים הם בעצם הפרשות הנוצרות מהמצאותם של חיידקים, שנכנסים לאוזן דרך חצוצרה המחוברת בין חלל הגרון לאוזן התיכונה, ותפקידה לאוורר את חלל האוזן התיכונה. אם החצוצרה אינה פועלת בצורה מיטבית, מצטברים נוזלים בחלל האוזן התיכונה, מאחורי עור התוף- ואלו הם ה"נוזלים באוזניים", אשר יכולים לגרום לאי-נוחות, כאבי אוזניים וירידה בשמיעה. אצל ילדים, חצוצרת השמע קצרה, צרה ואופקית ביחס למבוגרים. ולכן היא נסתמת לעיתים קרובות יותר אצל ילדים, והם סובלים יותר מנוזלים באוזניים, שמפריעים להולכת הצלילים דרך האוזן התיכונה ולכן גורמים לירידה בשמיעה.
חשוב להדגיש, כי בשונה ממקרים שבהם הפתרון הוא תרופתי או ניתוחי, כמו בירידה שנגרמת עקב נוזלים, במקרים בהם הירידה בשמיעה אינה הפיכה, למשל במקרים של ירידה עצבית, הפתרון שניתן הוא שיקום שמיעה בעזרת מכשירי שמיעה/ שתל השבלול, או מערכת הגברה אישית (FM), או תכנון חדרים אקוסטיים (למשל בכיתה), או שילוב של כל הנ"ל.
לסיכום, שמיעה תקינה היא חיונית להתפתחות השפה, הדיבור והתקשורת, ולהתפתחות הרגשית והקוגניטיבית. ליקוי בשמיעה הוא הליקוי הנפוץ ביותר בילדים צעירים, אף יותר מליקוי בראיה. ומקור הליקוי יכול להיווצר בכל מקום במערכת השמיעה, מהאוזן ועד למרכז השמיעה במוח. כל פגיעה במערכת השמיעה עלולה ליצור קושי בהתפתחותו של הילד, וככל שהיא מאותרת מאוחר יותר, ההשפעות תהיינה קשות יותר. שנות החיים הראשונות הן קריטיות להתפתחות השפה והדיבור, ולכן ככל שמאתרים קשיים מוקדם יותר ומתחילים מיד בשיקום, סיכויי ההצלחה גדלים ואיתם הסיכויים לצמצם את הפערים בין הילד עם ליקוי השמיעה לבין חבריו השומעים. חשוב שההורה ישים לב לכל שינוי בהתפתחות השפתית, החברתית והרגשית של הילד ויפנה במוקדם לבדיקת שמיעה.